נדחה ערעור האם במאבק על משמורת שני ילדיה הקטינים נגד האפוטרופוס על הקטינים , פק' הסעד והיועמ"ש

ערעור על החלטה מיום 27/7/08 בתיק נ/538/04 של בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ע' בן-לוי), שניתנה ביום 27/7/08, לפיה הוארכו הכרזת הנזקקות וצווי המשמורת לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960 (להלן - " חוק הנוער") לגבי שני הקטינים, ילדיה של המערערת, למשך שנתיים ימים.

1.         הנפשות הפועלות במשפט זה הם שני ילדים קטנים, אמם שנאבקת על מנת להחזירם למשמורתה, ומנגד - פקידות הסעד, נציג היועמ"ש והאפוטרופוס לדין של הקטינים, שלעמדתם טובת הילדים היא שלא להתגורר עם האם אלא להשאירם אצל המשפחות האומנות, שבמשמורתם הם נמצאים מזה מספר שנים.

2.         בפסק דין מפורט ומנומק היטב, קבעה השופטת קמא, כי לא בשלה העת להחזיר את הקטינים למשמורת אמם, ולפיכך יש להאריך את שהותם אצל המשפחות האומנות על פי צווים לפי חוק הנוער למשך שנתיים נוספות. על קביעה זו הערעור שלפני. אקדים ואומר, כי מסכימה אני עם מסקנותיו של בית משפט קמא. אוסיף בסיפא של פסק דיני הוראה על מתן תסקיר וחוות דעת מעודכנים בעוד כ-6 חודשים.

הרקע העובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא

3.         הרקע העובדתי נלמד מפסק דינו של בית משפט קמא, מהחלטות קודמות בתיק, מהמוצגים ומהפרוטוקולים. להלן, תמצית קצרה של העובדות הנחוצות להכרעתי:

למערערת שלושה ילדים. במשפט זה נדון עניינם של השניים הגדולים: ר', שהוא יליד 23/10/97 והיום הוא כבן 11 שנים. ר' נקלט במשפחה אומנת מאז 28/9/04, בהיותו כבן שבע. ש', שהוא יליד 28/9/00, והיום כבן תשע שנים. ש' נקלט במשפחה אומנת ב-28/4/04, בהיותו כבן ארבע שנים. הילד השלישי, א', שהוא כבן 7 היום, נשאר במשמורתה של האם, ועומדים בעניינו צווים שיפוטיים לפי חוק הנוער, המחייבים השגחה של פקידת הסעד.

שלושת הילדים נולדו למערערת מנישואיה לא', ממנו התגרשה לאחר שהילדים הוצאו מרשותה.

4.         ביום 25/11/03 נתן בית המשפט קמא צו ביניים להוצאת ר' וש' ממשמורת הוריהם, והם הועברו למרכז החירום "שבתאי לוי", שם שהו במשך כ-10 חודשים.

            ב- 23/5/04 הוכרזו שני הילדים כ"קטינים נזקקים" לפי חוק הנוער. ב- 30/8/04 ניתנה החלטה, לפיה יוצאו הקטינים ממשמורת הוריהם ויועברו למשפחות אומנות. תוקף הצווים הוארך מעת לעת.

האב הביאולוגי תמך בהוצאת הילדים ממשמורתה של האם. 

5.         הסיבות להוצאת הילדים ממשמורת אמם ואביהם הביאולוגי, בעלה של המערערת באותה עת, היתה  כדלקמן: לכל אחד מההורים היו בעיות רגשיות על רקע ילדות קשה וחריגה, שהשליכו באופן מהותי ביותר על המערכת הזוגית שלהם. האם היא בת לאם בעלת פיגור ועברה התעללות מינית קשה בילדותה. לאורך השנים היו מריבות חמורות בין בני-הזוג, שהתבטאו אף באלימות פיזית. האם ביצעה מספר נסיונות אובדניים תוך הפגנת מצוקה נפשית קשה. לאווירה הקשה בבית ולקשייה של האם, שנבעו - כך לדעת המומחים - מטראמות ילדותה, ושהתבטאו בחוסר יכולתה של האם להיות דמות הורית מכילה ומגינה לגבי הילדים, היתה השפעה הרסנית על הילדים.

בשנים 2001-2003 דווח מהגן בו שהה ר' על קשיים רגשיים ובעיות רפואיות שלא טופלו. לגבי ש' דווח כי אינו מגיע באופן סדיר למעון. בעת הוצאתם למרכז החירום דווח מהגנים על הדרדרות קשה במצבם של הילדים. לגבי ש' דווח אף על תנועות של הרמת ידיים בתנועה מגוננת מפני מכות. באותה עת מסר האב לגורמי הרווחה, שטיפלו במשפחה, על שימוש בסם מצד האם, על אלימות קשה שלה כלפי הילדים ועל השכבתם מוקדם לישון לאחר מתן אקמול על מנת שיירדמו.

הילדים נמצאו עובר להוצאתם למרכז החירום במצב רגשי קשה ביותר ואף אובחן איחור בהתפתחות בכמה תחומים.

6.         לאורך כל התקופה, עד הוצאת הקטינים ממשמורת האם, היה משרד הרווחה מעורב וניסה להעניק עזרה לבני הזוג בתמיכה כספית, בשליחת מתנדבת תומכת,                                                                                                                                                                                                                   שליוותה את האם לאורך כמה שנים  ובהפניה לקבל טיפולים על מנת לשפר את היכולת ההורית שלה. אולם האם, לאורך כל השנים - כך לעמדת המשיבים - סרבה, למעשה, לקבל טיפולים, וזאת מתוך גישה, כי אין בה כל פגם וכי מצבם של הילדים, ככל שאינו טוב ואף לכך התכחשה האם, הוא עקב התנהגותו של בעלה במערכת הזוגית או בשל הוצאתם מרשותה.

7.         יצויין כי האב, שהוא משיב בערעור, לא התייצב לדיון לפני ואף לא שלח תגובה כלשהי לערעורה של המערערת. נראה כי לאחר גירושיו הסכין והסכים עם שהותם של הילדים במשפחות אומנות ולא הגיש כל בקשה לשינוי מצבם. האם היא הנאבקת, כאמור, על החזרת הילדים לרשותה.

8.         על פי הדיווחים של הגורמים המטפלים נקלטו הילדים במשפחות האומנות, כאשר במקביל נשמר הקשר עם הוריהם על ידי פגישות סדירות במרכז הקשר. הקלטותם במשפחות לא העלימו את כל קשייהם של הילדים: ניכרו אצל הילדים גילויי מצוקה קשים, שלדעת המומחים באים על רקע ילדותם בבית הוריהם, הפחדים והכעסים שצברו (בין היתר, גילויי זעם קשים, תקיפה מינית של ר' שבוצעה כלפי ילד קטן ממנו, חשש למצב דכאוני של ר' ועוד) ואף בשל התנהלותה של האם בכך שהיא מבטיחה לילדים כי הם יוחזרו עד מהרה לביתה, מה שמקשה על איזון משקלם הרגשי של הילדים. 

ר' סובל מהפרעה התפתחותית בקואורדינציה, חשד לליקויי למידה רב מערכתיים, הפרעות קשב וריכוז, שככל הנראה ברובה על רקע רגשי, הפרעה רגשית שכוללת דכאון מתמשך, בלבול וקושי בהפנמת דמויות הוריות וכן קיים חשש להתפתחות דכאון קליני עם גיל ההתבגרות. דר' ש', הפסיכולוג שבדק את ר', המליץ על מגוון רחב של טיפולים עבורו וביניהם טיפול פסיכותרפי אינדיוודואלי ארוך טווח וכן הדרכת הורים. דעה דומה הביעה הפסיכולוגית, דר' א' ש'.

מהעדויות עולה, אם כן, כי ר' זקוק להמשך טיפול אינטנסיבי לאורך זמן.

ש' סובל מהפרעות קשב, ולטענת האפוטרופוס לדין יש לטפל בו באמצעות מתן ריטלין, אולם בשלב זה, לטענתה של האם עקב אי סיום כל הבדיקות, האם מסרבת לטיפול זה.